היום השמיני עם הסטודנטים
היום צללנו לתוך חדרי החזרות. אולגה יצרה תרגיל בו כל דמות עוברת סדרת שאלות, כאשר התשובות שלה הופכות אותה למה שהיא. היה מעניין ומפתיע לראות כמה הדמויות קרובות לשחקנים! אצל נועם התמודדנו עם השדים של הסבתות, העיניים האלה שתמיד צופות בהורים שלנו ובנו בכל מעשה וניסנו להבין עד כמה אנחנו מושפעים מהדור הזה בלי לדעת? הדגיגים של ליסה סוף סוף הגיעו ליבשה והתחילו לחקור במעבדה. הם התעסקו בחוקי החוף ותרגמו לתנועה. הם מספרים שזו חוויה מיוחדת לתקשר בשפה זרה, שכל השיח המקצועי שלהם אחר לגמרי ממה שהם מכירים. הבנות קראו סצנות שהן אוהבות והתחילו לעבוד על קטע מופשט שיש בו תנועה, קול והרבה דימויים. הן אוהבות את הראש של פלוריאן והולכות איתו גם למקומות פחות מוכרים.
והנה עופרי כתב לנו חמשיר:
פרוייקט ברלין תל אביב כלבבי,
זכיתם למזג גשום ואפילו שרבי.
הצלחתם לחמם לנו את הלב,
עבר לו שבוע מלמד ומקרב.
מסתבר שלא צריך לדעת גרמנית שוטפת,
שפת התאטרון היא שפה משותפת.
שבוע ראשון של מסע הכרות
שכבר מוכיח את ערך הרעות.
אז אחרי שישבנו בכל בית לארוחה
ניגשנו היום סוף סוף למלאכה.
התחלנו באימפרו על נושאי השבוע,
קצת תנועה ובדיקה כמה אפשר לנוע.
מצפים להמשך זה מתחיל לסקרן,
עד החמשיר הבא – אָוּף וִיאדֵרסֶהן.