היום ה - 11 עם הסטודנטים
היום התעסקנו עם נעם בשאלות של זכרון ושיכחה. יעל תירגמה את המחשבות המבולבלות בראשה של סבתה לעומת המחשבות שלה עצמה באותה סיטואציה, מעין מונולוג מורכב בעל שני גופים. שיחקנו משחק אסוציאציות עם חפצים מהבתים של שאדי, יעל ואבי. וגילינו איך כל אחד מאיתנו לקח איתו רגעים שונים מהמסעות שלנו בארץ.
פלוריאן רוצה שהבנות יראו לו מקומות מיוחדים עבורן, ככה הוא מכיר אותן יותר טוב וגם מכיר את הארץ דרכן. הוא גורם להן לעשות דברים לא הגיוניים לאותו לוקיישן, דברים שמעולם לא היו מתקיימים מחוץ לתרגיל שלו. היום רוני לקחה את כולם למקום הכי שקט עבורה - מושב עין אילה, ושם עשו פיקניק משובח ועבדו על טקסט שנבחר עבור רוני - בועט ואגרסיבי, שסותר לחלוטין את השלווה של המקום. לסיום, קינחו בארוחה חגיגית אצל הדר בחיפה ונשארו לישון במיטות חמות ועם חיוך על הפנים. היום עם מקס היתה חזרה על החלק הראשון של ההצגה שמסתמן כקרב אגרוף מותח בין השחקנים, המשקף את הדעות שלהם לגבי ישראל. היום התמקדו בסבתא של אביב שהגיע לישראל אחרי השואה בחיפוש אחר שייכות. מי ינצח? ניצולת השואה? לוחם האצ"ל? או המרוקאי? אצל הדולפינים העבודה נמשכת ומקבלת צורה - הם מבינים שקשה לחיות ביבשה. יותר מדי חוקים, יותר מדי מתחים והמון שאלות עולות לאוויר. מהו המקום שלי? ומה זה בכלל מקום? אולגה ממשיכה לעבוד עם טומי, שרול ושרי על עיצוב דמויות והם אומרים שאולי תכף לא נכיר אותם יותר מרוב שהם מתמזגים עם האישיות החדשה שיצרו. זהו לבינתיים