היום העשירי בברלין
אחרי יומיים גשומים וקרים חזר להיות פה נעים יותר, עסוקים בחזרות, בשווקי אוכל ובשיחות לתוך הלילה בדירות או בברים בחוץ. הדרי מספרת על פלוריאן: את החזרה פתחנו בסיפור של כל אחת על מקום/זמן שהיא חוותה בו תחושה של חופש, העלנו זכרונות וזה היה משגע. אחכ עשינו כל מיני ניסויים- כל אחת הייתה צריכה להסביר על מילה שהיא קיבלה (אנושות, אישה, ארץ, ליברליזם) ולדבר אל קהל שונה- גן ילדים, בית אבות חרשים, פקודים בצבא. אחרכך ניסינו בתנועה כל מיני הליכות למינהן ותוך כדי דיברנו במקביל יחדיו את הטקסט המוכר שלנו מפעם. עם מקס לעומת זאת בנינו מופע קטן שהוא מעין תאטרון סיפור: סיפורו של יהודי שטס לברלין למרות התנגדות אמו, מנסה לשמר בו מנהגים ומסורות אבל לא ככ מצליח, נדהם מהקרירות והאדישות של הגרמנים אבל כמובן מתאהב בגרמניה בשם אולגה ואף נישא לה, למרות שאחותו הקטנה מנסה לחבל בקשר. היה מאד מצחיק ושמח. הכנו קטעי שיווק להקמת מדינה יהודית בתוך ברלין, למעבר למזרח ירושלים ולדייטים עם גברים מהגדה. עשינו הרבה שטויות, מה שעזר לנו בסופו של דבר להתבטא באופן משוחרר ואמיתי יותר, גם בדיונים הרציניים והעמוקים שערכנו לאחר מכן. וכרגיל, חמשיר של רון קנר לסיום: תמיד אפשר לגלות עוד דברים, גם אחרי מאתיים פעמים. נפגשנו לחזרה משתיים עד שבע, נראה לנו שבברלין נחתום קבע. חלק מצלמים וחלק על הבמה, וגם הלבוש תפס כבר צורה. חלק חלום וחלק מציאות, אולי זה בגלל שהיתה לחות. קבוצת הדולפינים ממשיכים להתקדם, והכי נהנים למרוח קרם. ניפגש מחר באותה שעה, קדימה כולם לקפוץ למיטה.